הדינמיקה בין בני זוג כשמדובר בגידול ילדים לא תמיד פשוטה.
במיוחד כאשר יש מחלוקות על נושאים כמו משימות בבית, תפקידים והציפיות מהילדים.
פעמים רבות, אחד מבני הזוג מוצא את עצמו מוותר לילד ומקל עליו, בטענה שאין צורך לדרוש ממנו הרבה.
לעיתים, זה לאו דווקא נובע מתוך חסרון רצון, אלא מתוך ניסיון לתקן את מה שלדבריהם היה חסר להם כילדים – אולי הם עצמם הרגישו שההורים דרשו מהם יותר מידי ולכן לא רוצים להעביר את אותה חוויה לילדיהם.
במאמר זה נעמוד על הדינמיקה הזו, נבין את הגורמים מאחורי המחלוקות, וכיצד ניתן להתמודד עם המצב הזה כדי לשמור על איזון במשפחה.
הילד כ"קורבן" של פערים בין ההורים
כאשר אחד מבני הזוג מוותר לילד ומפחית ממנו את הדרישות, זה לעיתים נובע מתוך חוויה אישית שלו כילד.
פעמים רבות, הורים שהרבו להטיל עליהם משימות או היו מחמירים איתם כילדים, מרגישים צורך לתקן את העוול ולפצות את הילד שלהם על ההתנסות האישית שלהם.
הם עלולים לחשוב שוויתור על דרישות מהילד יפצה אותו וימנע ממנו את אותם קשיים שהם עצמם חוו.
עם זאת, כאשר אחד מבני הזוג מוותר לילד בהיעדר קו עקיב ומובן של גבולות ודרישות, הדבר יוצר תסבוכת עם בן הזוג השני, שמרגיש שהחינוך לא נכון ושזהו "וויתור יתר" שבסופו של דבר לא יועיל לילד.
ילדים זקוקים למסגרת ברורה ולהבנה כי ישנם דברים שצריך לעשות מתוך אחריות, גם אם זה לא תמיד נעים.
כך, כאשר אחד מבני הזוג לא שומר על קו עקיב ומתן גבולות, נוצר פער בתפיסת ההורות וההורים יכולים להיקלע למחלוקות שחוזרות על עצמן.
הורות ופתרונות מיידיים – כשקל יותר להורים לעשות במקום הילד
לעיתים קרובות הורים מוצאים את עצמם במצב שבו הם מעדיפים לעשות את המשימות בבית במקום הילד.
מחשבה כמו "יותר קל לי לעשות את זה בעצמי מאשר לשבת ולחכות שהילד יבצע את המשימה" או "נראה לי שעדיף פשוט לבצע את זה כדי להימנע מהוויכוחים" יכולה להוביל להימנעות ממטלות משותפות.
הורים שמאמצים את הגישה הזו לעיתים קרובות לא מודעים לכך שההימנעות מהדרישה מהילד גם משמעה חוסר חינוך לאחריות.
בעוד שהתוצאה המיידית היא שקט בבית, בטווח הארוך הילד לא לומד מה זה לדאוג למשימות ולסיים אותן בעצמו. זה עשוי להוביל להיעדר תחושת הישג מצד הילד ולהסיר ממנו את היכולת לפתח כישורים של עצמאות.
ההשפעות של חוויות הילדות על ההורות
חשוב להבין כי כל הורה מביא איתו את החוויות שלו כילד, ולא תמיד מודע להשפעה שלהן על ההורות שלו.
הורים שמרגישים שהם סבלו מהדרישות של ההורים שלהם כילדים, לעיתים ינסו לפצות את הילדים על ידי חינוך רך מדי.
הם עשויים לפתח אקטים של "הוראה מתקנת", בהם הם מחליטים לדלג על דרישות מסוימות, מתוך כוונה להקל על הילד.
אך יש להבין, כי לפעמים, מה שנראה כהבנה ואמפתיה כלפי הילד, עשוי להוביל לפיתוח של תחושת חסר אחריות אצל הילד, ולהחליש את היכולת שלו להתמודד עם קשיים בעתיד.
כאשר שני בני הזוג לא מסכימים על דרכי החינוך והציפיות מהם, הילדים עלולים להרגיש בלבול בין הדרישות מההורים השונים.
איך לגשר על הפערים?
השלב הראשון הוא הבנת הגורמים למחלוקות.
בני הזוג צריכים להבין את מניעי בן הזוג השני ולהתבונן במודעות על הקשר שבין חוויות הילדות שלהם לבין הדרך בה הם בוחרים להורות.
1. שיחה כנה ופתוחה:
חשוב לדבר על הציפיות ולברר את עמדות שניהם בנוגע לחינוך ולדרישות מהילדים. כל אחד מהם צריך להסביר את עמדתו בנוגע למשימות בבית, ולהבין מדוע הוא נוטה להקל או להחמיר בדרישות.
2. הבנת הצרכים של הילד:
משימות בבית לא רק תורמות להתפתחות האישית של הילד, אלא גם ללמד אותו אחריות, עבודה קבוצתית וניהול זמן.
לא תמיד קל לילד להתמודד עם דרישות, אך כשהן מבוצעות בצורה נכונה, הן יכולות לחזק את תחושת הערך העצמי שלו.
3. שיתוף פעולה:
שני בני הזוג צריכים לשתף פעולה ולהגיע להבנה משותפת לגבי גבולות ודרישות.
יצירת קו אחיד במערכת ההורות היא הדרך למנוע בלבול אצל הילדים ולסייע להם להתמודד עם משימות ותחושת אחריות.
4. אימון הדדי:
אחד מהדברים החשובים ביותר בזוגיות היא היכולת ללמוד מה משותף. על כל אחד מבני הזוג להבין את הצרכים של השני, גם אם זה דורש מהם לשנות את התפיסות האישיות שלהם בנוגע לחינוך.
סיכום
הורות היא תהליך לא פשוט, במיוחד כאשר ישנם פערים בין בני הזוג בנוגע לדרישות מהילדים.
כל הורה מביא עימו את חוויות הילדות שלו, ובכך יכולים להתפתח חילוקי דעות לגבי הדרך בה יש לחנך את הילדים.
חשוב להבין שהוויתור או ההקשחה כלפי הילד צריכים להיבחן באופן אובייקטיבי ולא מתוך ניסיון לתקן חוויות מהעבר.
הדרך לפתרון טמון בשיחה פתוחה, בהבנת הצרכים של הילד ובשמירה על קו אחיד ותקשורת בונה בין בני הזוג.
אם אתם מרגישים שהגעתם למבוי סתום,כדאי לשקול יועץ חיצוני
במקרים שבהם בני הזוג מרגישים כי הם לא מצליחים להגיע להסכמה או מתקשים לפתור את המחלוקות ביניהם, זה הזמן לשקול פנייה ליועץ זוגי חיצוני.
כאשר שני בני הזוג מעורבים רגשית במחלוקת, קשה להם להסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית ולהבין מה נכון ומה מוטעה, ולפעמים המתח מוביל להחמרה של הבעיה.
יועץ זוגי חיצוני, שלא מעורב רגשית במערכת הזוגית, יכול להציע פרספקטיבה חדשה.
מתוך ניתוח מצבים בצורה אובייקטיבית, הוא יכול להצביע על דרכים שבהן בני הזוג יכולים לנהל את המחלוקות בצורה בונה.
במקרים כאלה, איש מקצוע יכול לזהות האם הדרך שהם הולכים בה נכונה או שמא היא פשוט נגררת על בסיס חוויות עבר של אחד מבני הזוג – כמו דפוסי התנהגות שהיו בבית ההורים, למשל.
ההתערבות של יועץ זוגי יכולה לעזור להפסיק את המעגל של חוסר ההבנה, להקל על הקונפליקט ולהביא לבני הזוג את הכלים כדי להבין אחד את השני טוב יותר ולמצוא פתרון מהותי יותר.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה
לקריאת מאמר על גבולות אצל ילדים לחצו כאן