הצורך בשליטה בזוגיות: האם שליטה היא המפתח לאהבה או מכשול?
יש זוגות שבתחילת הקשר או אחרי כמה שנים, אחד מבני הזוג מוצא את עצמו בתפקיד המוביל, שואף לשלוט על הנעשה, ובמקרים מסוימים – גם דורש מהשני לציית לדעותיו ולהשקפותיו.
את הצורך הזה בשליטה ניתן לזהות בדרכים שונות:
מבן הזוג שמחליט כמעט תמיד איך להוציא כסף, מה לעשות בחופשה, מה ללבוש או מה לקנות לבית.
באחד המפשים שלי עם זוג, בלטה התופעה ביתר שאת,
הבעל, איש עסקים מצליח, פתח את השיחה בשאלה ישירה:
"מה אני עוד יכול לעשות בשביל אשתי שהיא לא תשאל יותר שאלות ותסכים למה שאני מחליט?
אחרי הכל, אני יודע מה טוב לה."
הבעל היה משוכנע שהכוונה שלו טובה – הוא רצה לעזור לה, לקדם אותה, להוביל את הדרך המשותפת להצלחה.
כוונתו הייתה להיטיב, אבל הדרך שבה ניסה לעשות זאת – לשלוט – שידרה דבר אחר.
הוא לא ראה בכך שליטה בעיניו, אלא דאגה עמוקה ורצון לעשות את הכי טוב בשבילה.
כמובן, כוונות טובות לא תמיד תואמות את המציאות, ובמיוחד כאשר מדובר בזוגיות.
השליטה בזוגיות:
טובת הנאה או צורך פנימי?
מה קורה כשבן זוג לא מצליח לשחרר את הצורך לשלוט?
במקרים רבים, הצורך בשליטה נובע ממקום פנימי עמוק.
לרוב מדובר בפחד או חוסר ביטחון.
אדם שמרגיש שהוא שולט, לא חווה את החרדה מאי-שליטה.
יש בזה תחושת ביטחון, תחושה שהוא לא יפסיד שליטה על מה שהוא אוהב.
לפעמים, הנצרך לשליטה יגלה שהוא מוכן לעבוד קשה מאוד – לפעמים אף יעשה משימות או פעולות שאינן שלו, כדי להרגיש שהוא שולט בסיטואציה ומסוגל לשלוט בתוצאה.
הוא עלול להשקיע זמן ומאמץ עצומים לא כדי לשלוט על עצמו, אלא כדי לשלוט בסיטואציות שמסביב, מתוך תחושת פחד מעצם היציאה מאזור הנוחות.
בהמשך השיחה עם אותו גבר, שוחחנו על כך שלעיתים הצורך לשלוט כלפי בן הזוג עלול להחמיץ את המהות האמיתית של הזוגיות:
קשר אמיתי מבוסס על שיתוף, הקשבה הדדית, והתפתחות משותפת.
כאשר אחד מבני הזוג שואף לשלוט – המערכת הזוגית מתחילה להיפגע.
אכפתיות אמיתית היא לא שליטה, אלא הבנה של הצרכים של הצד השני, היכולת להקשיב ולהיות שותף בדרך בה בני הזוג מתפתחים.
הגבר האישי שנפגש איתי, כמו רבים אחרים, לא באמת רצה לשלוט מתוך רצון לרעת בן הזוג.
להיפך – הוא רצה לעזור, היה מוכן להשקיע ולהדריך.
אבל מה שהוא לא הבין זה ששליטה – גם כשיש לה כוונות טובות – יכולה לשתק את הצד השני.
זוגיות לא יכולה להתקיים במקום שבו יש "המוביל" ו"לא המוביל".
לא מדובר רק על לוותר על כל רעיון או השקפה, אלא על יצירת מקום לשני בני הזוג להביע את עצמם.
הצורך בשליטה הוא בסופו של דבר פחד.
פחד ממה שלא ניתן לשלוט בו, פחד ממה שיכול להשתבש.
אבל ברגע שמבינים שכל אחד מהצדדים יכול לתרום ולהוביל בדרכו – המשמעות האמיתית של זוגיות נפתחת.
איך לשחרר את הצורך לשלוט?
לשלוט בכל תחום הוא אתגר לא פשוט.
אך כשמדובר בזוגיות, חייבים להכיר בכך שהשניים צריכים להיות שותפים מלאים.
עליהם להבין שההצלחה בזוגיות היא לא רק להוביל, אלא גם לדעת לתת מקום לשני – להקשיב, להבין ולתמוך.
הצעד הראשון בהפסקת הצורך לשלוט הוא פשוט:
הכרה בכך שיש מקום לצד השני להביע את דעותיו ולהוביל לפעמים.
כל אחד צריך להבין שמה שמוביל אותו לפעמים לא בהכרח יהיה הדבר הנכון עבור השני.
ויתור לא אומר להפסיד, אלא לזהות מה באמת חשוב ומתי צריך להתעקש – ומתי צריך להקשיב.
בני הזוג צריכים להבין שיש מקום לחלוק את העול, להתייעץ ולהגיב מתוך כבוד הדדי.
על כל אחד מהם לפתח את היכולת להקשיב, לא מתוך חשש שהצד השני יפגע – אלא מתוך מקום של אכפתיות אמיתית ורצון לקדם את השניים.
השליטה היא לא בהכרח שלילית – חשוב להבין שהכוונה מאחוריה לא בהכרח רעה, אך כאשר יש שליטה מוחלטת על כל דבר, היא יכולה להחליש את המערכת הזוגית.
מאיר ויצמן