"מי שלא נרקסיסט שירים ידיים"
אני שומע המון פעמים מזוגות שמגיעים אלי לקליניקה את המשפט:
"הבן זוג שלי פשוט נרקיסיסט".
פעמים רבות הם יושבים מולי, מוציאים את כל הכעס, הפגיעות, האכזבה, ומניחים את התווית הזו על בן הזוג.
הרבה פעמים זה מסביר להם את התנהלות בן הזוג, את הבעיות שהם חווים, ומקל עליהם להבין למה הדברים לא עובדים.
אבל האם זו באמת הסיבה לכל בעיה זוגית?
האם כל אחד מאיתנו לא נושא עמו משהו מהתכונות של נרקיסיזם?
נרקיסיזם או פשוט אהבה עצמית?
נכון, נרקיסיזם הוא מצב שבו האדם עוסק בעצמו באופן מוגזם, רואה את עצמו במרכז, ומתקשה לראות ולהכיל את הצרכים של אחרים.
אך לא כל מי שיש לו אהבה עצמית הוא נרקיסיסט.
למעשה, לא ניתן לתפקד בצורה בריאה בלי קצת אהבה עצמית, זהו הצורך הבסיסי שלנו להרגיש שווים ומוערכים.
כולנו צריכים את הכבוד העצמי ואת ההכרה בערך שלנו.
אהבה עצמית אינה בהכרח דבר שלילי.
למעשה, היא חיונית ליכולת שלנו לאהוב את האחרים ולהיות בקשר בריא עם אנשים סביבנו.
אדם שמרגיש טוב עם עצמו, בעל הערכה עצמית, יוכל לאהוב את בני זוגו, לשתף, להקשיב, ולהתפשר.
הבעיה מתחילה כאשר האהבה העצמית הופכת למרכיב מרכזי כל כך שאין מקום לאהבה האמיתית כלפי השני.
הקונפליקט שבין שתי אהבות עצמית
הקושי בזוגיות נובע כשהאהבה העצמית של כל אחד מהצדדים נפגשת עם אהבה עצמית של בן הזוג השני.
כך, כל אחד מהם רוצה להיות במרכז, כל אחד מהם רוצה שצרכיו ייענו קודם, ובמיוחד הוא לא מעוניין לוותר על מה שחשוב לו.
כאן נולדות הבעיות האמיתיות – היכולת להתפשר, להקשיב, ולהבין שהעולם לא סובב רק סביב הצרכים האישיים שלנו.
הקונפליקט הזה מצריך מאתנו לא פעם להיות מודעים לצרכים של בן הזוג, ולפעמים גם להבין שאנחנו לא תמיד יכולים לקבל את מה שאנחנו רוצים.
זהו אתגר מרכזי במערכת זוגית – האם אני יכול לשים את הצרכים של בן הזוג שלי במקום גבוה כמו הצרכים שלי?
נכון שזו לא משימה קלה, אבל זהו אחד מהצעדים המשמעותיים שמובילים לזוגיות בריאה ויציבה.
מאבקי שליטה, התעקשות על “החוק שלי”, וההימנעות מוויתור רק מחמירים את המצב.
למה כל אחד מאיתנו "מניח" את הנרקיסיזם על בן הזוג?
לפעמים זה הרבה יותר קל להאשים את בן הזוג ולתייג אותו כנרקיסיסט, מאשר להתמודד עם הדינמיקה שלנו בתוך הקשר.
הרבה פעמים אנחנו לא מוכנים לראות את הצורך שלנו להיות במרכז.
הרבה יותר נעים לנו להניח שהבעיה היא אצל בן הזוג, ולא אצלנו.
כך, כשמישהו מאיתנו מוותר על מקום או מבקש יותר תשומת לב, זה עשוי להרגיש כמו חוסר כבוד.
במקום להודות שהיו לנו ציפיות לא ריאליות או שלא הקשבנו מספיק, אנחנו פונים למקום של האשמה.
הבעיה מתחילה כשאנחנו מייחסים את כל הבעיות שלנו למישהו אחר, במקום לקחת אחריות ולהבין שזוגיות דורשת שניים, ושהאחריות של כל צד היא לא רק לפתח את עצמו, אלא גם לפתח את הקשר.
השאיפה לזוגיות טובה היא לא רק לשמור על עצמנו, אלא לדעת גם איך לפתח את המרחב המשותף.
הצעד הראשון
הצעד הראשון לשינוי הוא להבין את המאבק הפנימי שמתרחש אצל כל אחד מבני הזוג.
כל אחד מהם רוצה להיות נאהב, מובן, מקובל.
כל אחד מהם רוצה שצרכיו ייענו, וזה טבעי.
אך הצעד הבא הוא להכיר בכך שאנחנו לא תמיד יכולים לקבל את מה שאנחנו רוצים, ולעיתים עלינו ללמוד לשחרר.
הכרה בכך שזוגיות מבוססת על פשרה והבנה הדדית, היא המפתח לתחום המשותף שבו כל אחד יכול להרגיש שווה, רצוי, ומוערך.
לסיום – לא נרקיסיסט, אלא פרספקטיבה חדשה
אז לפני שאנחנו רצים להדביק תווית של "נרקיסיסט", אולי כדאי להסתכל פנימה ולבחון את ההתנהלות שלנו.
לפעמים התנהגות של בן הזוג שמפריעה לנו, לא נובעת מנרקיסיזם אלא מהצורך האנושי הפשוט והבריא להרגיש נאהב ומוערך.
אם כל אחד מאיתנו יוכל להוריד את המסכות של האשמה וההגנה, ולפנות מקום לבן הזוג, לתחושותיו ולצרכיו, ניתן יהיה לבנות קשר שבו אהבה עצמית משולבת באהבה הדדית, קשר שבו כל אחד מהצדדים יכול להיות שלם עם עצמו ולהיות גם חלק מקשר עמוק, חם ומכבד.
זוגיות היא לא רק על נתינה מצד אחד וקבלה מצד שני, אלא על יצירת שותפות שבה שני הצדדים מבינים את הצרכים של השני ומפנים להם מקום.
ולסיום, כל אחד מאיתנו יכול להיות נרקיסיסט קטן – אך צריך לדעת גם לאזן את אהבת העצמי עם המרחב המשותף בזוגיות. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי – והזוגיות עלולה להיות הרבה יותר עשירה ומספקת כשיש כבוד הדדי, סבלנות, ויכולת לשחרר את הצורך בשליטה.
מאיר ויצמן