פגשתי לפני זמן לא רב יהודי פשוט, באירוע שמח – חתונת הילד האחרון שלו.
בין כל הרעש והסעודה, נעצרתי לרגע לידו ושאלתי אותו, איך אתה רואה את הדרך?
מה הוביל אותך להגיע למקום שבו אתה נמצא היום, עם כל כך הרבה ילדים שמוקפים באהבה?
הוא ענה לי, כמעט בהיסוס, אבל עם חום בעיניים:
"אם לא הייתי מוותר על כל כך הרבה בדרך, לא הייתי נמצא כאן עכשיו."
המשפט הזה הדהד בתוכי במשך זמן רב, כי הוא לא רק תיאר את הדרך שהוא עבר, הוא גם רמז על משהו עמוק הרבה יותר – כל מה שקשור לבחירות שאנחנו עושים בחיים.
פעמים רבות אנחנו מסתכלים על זוגיות ומשפחה מהזווית של מה שאנחנו מקבלים, אבל האמת היא שלפעמים הויתורים, ההתאמות, והיכולת להבין מתי צריך לשים את האגו בצד, הם אלו שבונים את היציבות והחום.
תהליך ההשקעה לא תמיד ברור מיד, התשובות לא תמיד מגיעות מהר, אבל אחרי זמן, כשמסתכלים על הפירות, מבינים שהכל היה שווה את זה.
הערכים האמיתיים הם לא בהכרח מה שאנחנו עושים, אלא מה שאנחנו מוכנים לוותר עליו בשביל לבנות חיים שמחוברים עמוק יותר – משפחה, נחת מהילדים, הרגשה של שייכות.
כשאנחנו בוחרים לתת את מה שלפעמים קשה לתת, אנחנו לא רק בונים את הזוגיות, אלא גם את החיים עצמם.
ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, הוא חג שמסמל את תחילת השנה עבור העצים והפירות.
זה הזמן שבו אנו עוצרים לרגע, מביטים על העצים שסביבותינו, ומעריכים את הדרך הארוכה שהם עברו עד שניתן ליהנות מפירותיהם.
כמו עץ, גם הזוגיות שלנו עוברת שלבים שונים – ישנם רגעים של צמיחה, יש את החורף שבו הכל נראה כלא פעיל, ויש את הפירות שצומחים בסופו של תהליך.
אבל כמו בעץ, כדי ליהנות מהפירות של הזוגיות, אנחנו צריכים לדעת להשקיע, להמתין ולעיתים גם לדעת לוותר.
החיים המודרניים מביאים איתם אינסוף דרישות.
אנחנו חיים בעולם שבו אנו רוצים את הכל, כאן ועכשיו.
האתגר הגדול ביותר בזוגיות הוא לדעת מה לעשות כשיש "פירות" שמחכים לנו – אבל יש מחיר להשגתם.
לא תמיד אנחנו רוצים להמתין עד שהפירות יבשילו.
אנחנו רוצים לראות תוצאות מידיות, כאן ועכשיו. אלא שלפעמים, הדרך להגשמה, לבניית קשר אמיתי וחזק, היא דרך של סבלנות, השקעה, וויתורים הדדיים.
בכדי לבנות זוגיות מוצלחת ובריאה, חשוב ללמוד את ערך הוויתור – לפעמים על חשבון הרצון שלנו, לפעמים מתוך התחשבות בצרכים של בן הזוג, ולפעמים מתוך הכרה בכך שהמהות האמיתית היא לא בהכרח להיות תמיד צודק, אלא להיות מוכן לתת.
כמו עץ שמוציא פירות, הזוגיות צריכה השקעה
העץ לא צומח לבד – הוא עובר תהליך ארוך ומורכב, של חפירה, השקיה, התמודדות עם מזג האוויר, ולעיתים גם עם מחלות.
הוא מתעצב ומתעורר מחדש כל שנה, בהתאם לעונות השנה. בדיוק באותו אופן, גם בזוגיות לא תמיד הכל חלק, לפעמים יש חורף של קונפליקטים ומריבות, אבל דווקא בשלב הזה יכול להתגלות כוח הזוגיות – הצמיחה מחדש, ההתחדשות והיכולת להבין אחד את השני יותר לעומק.
כמו שזוגיות צריכה זמן למצות את הפוטנציאל שלה, היא גם דורשת מאיתנו להשקיע בה כל הזמן – כל עוד אנו מוכנים לוותר מדי פעם על תועלת אישית לטובת השני.
מי שרוצה להנות מהפירות של זוגיות בריאה ומאושרת, חייב להבין שההצלחה שלה לא תלויה תמיד במה שאנחנו מקבלים, אלא גם במה שאנחנו נותנים.
כמו עצי פרי, גם כל אחד מאיתנו עובר תהליכים. לפעמים אנחנו צריכים "לסבול" את המעבר בין פריחה לבין תקופות יותר שקטות, אך נמליץ לזכור שבסופו של דבר, כל אחד מאיתנו זקוק גם לתקופה של שלב "תסיסה" כדי להביא פירות איכותיים ובריאים.
וויתור לא תמיד אומר לוותר על משהו חשוב – אלא לדעת להניח דברים בצד, לפעמים לפסוח על רצונות קטנים לטובת הרצון הגדול יותר – השמירה על הזוגיות, השמירה על הקשר החיוני, וההשקעה בטווח הארוך.
לא אחת, זוגות שמגיעים אלי לייעוץ זוגי מספרים על מריבות חוזרות ונשנות סביב נושא מסוים.
הרבה פעמים מדובר במשהו קטן, חסר ערך אמיתי בטווח הארוך. אך על פי רוב, מאחורי אותו עניין קטן, ישנה תמונה גדולה הרבה יותר – יש רצון לשמור על "העצמי", או פחד מלאבד שליטה. בהדרגה, במהלך השנים, מה שהיה יכול להיות "פיסת פרי" קטנה, יכול להפוך לריב מתמשך שגורם לניכור ולפערים רגשיים.
לעיתים, המפתח הוא דווקא הוויתור – לפעמים לוותר על הצורך תמיד להיות צודק, לפעמים לוותר על מה שרציתי עבור מה שטוב לקשר שלנו. מה שיביא בסופו של דבר את הקשר שלנו לפריחה מחודשת, ובסופו של דבר – לפירות אמתיים.
ט"ו בשבט הוא הזדמנות לחשוב על הצמיחה שלנו בזוגיות – בדיוק כמו העץ שדורש השקיה, זמן, סבלנות, ותשומת לב רבה.
הוא לא צומח לשם צמיחה עצמית בלבד, אלא משיב לנו פירות שיכולים להבטיח לנו חיים שורשיים ומספקים יותר.
הכח בוויתור, כמו בעץ, נמצא לא בתוצאה המיידית אלא בתהליך. וכשאנו בוחרים להניח את ה"אני" שלנו בצד מדי פעם לטובת השני, אנחנו מאפשרים לזוגיות שלנו לפרוח ולהוציא את הפירות שהכי חשובים – אמון, אהבה, הכבוד ההדדי והיכולת להתחדש בכל עונה.
ט"ו בשבט שמח
מאיר ויצמן